קראתי את מכתבו של בועז אמיתי וקצת התקשיתי לרדת לסוף דעתו,הסכמתי עם רוב דבריו בהתחלה הוא מסביר מדוע עלינו להילחם למען יישום האידאולוגיה שלנו כמות שהיא ואז הוא כותב: "מתוך הרציונל הזה, כמפלגה פוליטית, מרצ חייבת לצאת מעצמה ומהנטייה שהשתרשה בה להיות גוף אידאולוגי, מפלגת מחאה ותיקון עולם, ולהכין עצמה כמפלגת שלטון. השאיפה לנהל את סדר היום של המדינה צריכה הייתה להימצא באופן טבעי במרצ. שאיפה שהינה הסיבה והבסיס ליצירת כל גוף פוליטי. הגדרתה העצמית כ"מפלגה אידיאולוגית" והיותה מפלגה פוליטית הוא דיסוננס במהותו ואף אינו מתיישב עם הצורך של המדינה, בצומת בה היא נמצאת, במנהיגות לגמרי אחרת בעלת DNA חברתי כפי שייצר את מרצ."
מפלגה פוליטית ומפלגה אידאולוגית הן דיסוננס? לפי מה שאני זוכר מלימודי האזרחות בבית הספר מפלגה היא גוף שמטרתו היא הגשמתה של אידאולוגיה פוליטית. לא הבנתי את כווננתו של בועז שעלינו לרצות להיות מפלגת שלטון – האם יש אחד מאיתנו שאינו רוצה בזה? במכתב קודם ביקש מאיתנו בועז לבחור בין היותנו מפלגה אידאולוגית, "מגדלור" כהגדרתו או מפלגת שלטון, ממה שאני מבין בועז אמיתי בעצם אומר שבשביל להיות מפלגת שלטון עלינו להתגמש על האידיאולוגיה שלנו. דיברנו הרבה לאחרונה על הרלוונטיות של מרצ, אני טוען שמרצ רלוונטית רק כמפלגה אידיאולוגית טהורה.
לא תמיד ה"שלטון" הוא הדרך הטובה ביותר להגשמת האידיאולוגיה. לא צריך ללכת רחוק, אנחנו מכירים טוב מאוד מפלגה קרובה לנו שהD.N.A שלה הוא להיות בשלטון, חברים טובים שלנו אף עזבו אותנו לפני הבחירות האחרונות כדי לטובת המפלגה הגדולה ההיא- כי שם הרי מתקבלות ההחלטות החשובות באמת ושם אפשר להשפיע. אך ראו איזה פלא, ככל שהמפלגה ההיא נאחזת בכיסאות השלטון כך ההשפעה האידיאולוגית שלה על מדיניות הממשלה הולכת ומתפוגגת.
אני רוצה לטעון שככל שמרצ תהיה חדה יותר באידאולוגיה שלה, פחות תנסה לקלוע לטעם "הקונצנזוס" כוחה יגדל. זהו ה DNA האמיתי של מרצ, וזה מה שהבוחרים שלנו מצפים מאיתנו.
מרצ הגיעה להישג הגדול ביותר שלה כשבראשה עמדה שולמית אלוני, אישה אמיצה שמעולם לא ניסתה לכבוש את לב ההמונים והקונצנזוס. היא תמיד עמדה מאחורי האמת שלה, לא חששה לעורר אנטגוניזם כלפיה , ודווקא משום כך אני ועוד רבבות אחרים הלכנו אחריה.
ההתרסקות הגדולה של מרצ (יחד עם מחנה השמאל) באה לאחר הקדנציה הכושלת ממשלת ברק, והתרסקותו של תהליך אוסלו עם כישלון השיחות בקמפ דיוויד ופריצת אינתיפאדת אל אקצא.
הנפילה של מרצ קשורה קשר הדוק לכך שהיא דבקה בשלטון על חשבון האידאולוגיה שלה. אחת הסיבות העיקריות לפרוץ האינתיפאדה וקריסת תהליך אוסלו הייתה שממשלת ברק הייתה אחת הממשלות הנדיבות ביותר כלפי המתנחלים בגדה, הרבה יותר ממשלת נתניהו שקדמה לה. מישהו מאיתנו יכול לדמיין את ביבי נתניהו מאכלס את "הר חומה" ובונה בגבעת התמר מבלי שמרצ תרעיש עולמות בעניין? והנה דווקא ממשלה שמרצ יושבת בה כשותף בכיר מבצעת זאת, מלבד מוסי רז אני לא זוכר את אנשי מרצ מוחים נגד כך(מתנצל אם שכחתי מישהו), שלא לדבר על איום במשבר קואליציוני כדי להפסיק את הזרמת הכספים והגדלת ההתנחלויות המטורפת כנראה שבשם השלטון הקדוש צריך להתפשר, לא? העילה האידאולוגית שמרצ מצאה כדי לפרוש מהקואליציה הייתה סמכויותיו של משולם נהרי כסגן שר החינוך. אני סבור שיש הסכמה בקרב רוב הציבור הישראלי שיוסי שריד היה משרי החינוך הטובים שהיו למדינת ישראל אם לא הטוב שבהם, אך בכל זאת בבחירות שבאו לאחר הקדנציה שלו במשרד החינוך פחות אנשים בחרו מרצ, משום שרבים חשבו שהאידאולוגיה שלה קרסה.
ההתנתקות היוותה בעיה רצינית למרצ. מצד אחד שרון הגה אותה כדי לסכל התפתחות של תהליך מדיני לאחר יוזמת ג'נבה, לא הייתה לנו ברירה אלא לתמוך ביציאה מעזה ובפינוי ההתנחלויות שם. בעיקר לנוכח ההתלהבות של מפלגת העבודה ורוב הוגי הדעות המזוהים עם השמאל מהתוכנית קשה היה לנו להעביר את המסר: "אנחנו תומכים בהתנתקות, נלחם שהיא תעבור בהצבעות הכנסת (אפילו נשקול לתמוך בתקציב אם לא תהיה לנו ברירה), אבל...". היום ביבי נתניהו יכול להופיע תחת כל עץ רענן ולהגיד שהוא הזהיר שההתנתקות תוביל להשתלטות החמאס על עזה, הוא רק שוכח כמו רוב הציבור בישראל שיוסי ביילין גם הוא הזהיר מכל האסונות שההתנתקות תוביל עלינו. רוב הציבור שכח כי מרצ הצביעה בעד ההתנתקות, ולמרות שנשמעו קולות שהזהירו מתוצאות המהלך (בעיקר ביילין בראיונות שונים) הקול הזה לא נשמע חזק וברור מספיק, לדעתי.
בימים אלה אנחנו מצינים שנה למלחמת לבנון השנייה. לפני שנה חשבו מרבית אזרחי ישראל שהתגובה של ממשלת אולמרט לחטיפת החיילים בידי החיזבאללה היא מחושבת ושקולה ושזהבה גלאון מיהרה לשלוף אוטומטית את הביקורת המתלהמת שלה. הזמן הוכיח לכולנו מי היה מתלהם, מי שלף תגובה ללא מחשבה, ומי ראה את הדברים נכון כבר בהתחלה. זהבה לא חששה להתנגד לקונצנזוס הציבורי ולומר את האמת הלא פופולרית שלה, בדיעבד הדבר הוסיף לה ולנו נקודות בקרב הציבור.
אחת התופעות שחוזרת על עצמה מידי מערכת בחירות היא סקרים המראים על כך שהבוחרים של מרצ הם בעלי עמדות ימניות יותר לעומת המצע של המפלגה. רבים רואים בכך סיבה טובה לטשטוש עמדות ולמיתון המסרים שלנו. אני רוצה לטעון את ההפך, יש סיבה שהבוחרים שלנו מצביעים לנו ולא למפלגת העבודה, הם יודעים שעלינו הם יכולים לסמוך חברי כנסת שלנו לא רודפים אחר כיסאות ונילחם עבור הדברים החשובים להם. עם כל החשיבות שיש לסקרי דעת קהל, למנהיגות התנועה שלנו אסור ללכת על פיהם.
אסיים במשפט שמורתי, שולה אלוני, נוהגת לומר כמעט בכל הרצאה שלה: "פני הדור כפני הכלב" – הכלב הולך לפני אדונו, כביכול מוביל אותו, אך בכל צומת דרכים הוא מסתכל אחורה לראות לאן אדונו פונה כדי שיוכל להמשיך "להוביל". על מרצ אסור לנהוג כך, עליה להוביל את מחנה השמאל מתוך צדקת האידאולוגיה שלה, גם אם זה אומר שעלינו להישאר מפלגת אופוזיציה או רק שותף משני למפלגת השלטון. מפלגה אידאולוגית ומפלגת "מגדלור" הן לא מילים גסות בעניי, להפך.