לעתים אני נדהם מכך שנושאים כה מהותיים נעלמים מהדיון הציבורי בישראל.
זה לא סוד שקריסת וועידת קמפ דיוויד והתחלת האינתיפדה השניה בשנת 2,000 הביאו לשינוי קיצוני בישראל, המפה הפוליטית השתנתה לחלוטין, הימין עלה ומפלגות השמאל (עבודה ומרצ) קרסו בבחירות שבאו לאחר מכן.
כל זאת כיוון שלציבור הישראלי נמכר השקר שערפאת יזם את האניתיפאדה השנייה , "אין לנו פרטנר פלסטיני. אנחנו הצענו להם שלום בקמפ דיוויד, והם החזירו לנו טרור" היה משפט שכל ישראלי האמין בו, חלקים בשמאל הישראלי ואפילו במרצ חזרו עליו, רוב הישראלים עדיין מאמינים בנכונותו. זה מה שהפוליטיקאים והתקשורת מוכרים לנו עד היום.
אלא שהעמיקו בפרטים למדו שבימים ההם ניטש ויכוח בין השב"כ לאמ"ן בנוגע לאחריותו של ערפאת לפרוץ הארועים. השב"כ טען שערפאת לא רצה אינתיפאדה חדשה, אמ"ן טען שהוא יזם והוביל אותה.
ביוני 2004 הציב האלוף עמוס מלכא, שהיה ראש אמ"ן בתחילת האינתיפאדה, סימן שאלה גדול מעל תקפות הנרטיב הזה. בראיון ל"הארץ" טען מלכא כי תת אלוף עמוס גלעד (היום אלוף במילואים, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון), שהיה אז ראש חטיבת המחקר באמ"ן, הטעה את קובעי המדיניות וסילף את הערכות המודיעין.
הארץ לא רעשה בעקבות הראיון הזה (אני מניח שרבים מכם שומעים עליו בפעם הראשונה עכשיו).
בסוף השבוע פירסם ראובן פדהצור כתבה על סמך מסמכים שהגיעו לידיו ומאשרים את טענותיו של מלכא לגבי ההטיות שביצע עמוס גילעד בהערכות הגורמים המקצועיים באמ"ן, וגם הכתבה הזו מתקבלת בשקט גמור (יוסי גורביץ מפנה אליה בפוסט האחרון שלו).
נכון, רוב הדברים בכתבה לא ממש חדשים, גם על האחריות הישראלית לאינתיפדה השנייה דיברו (הספר "בומרנג" של עופר שלח ורביב דרוקר, הסרט "מיליון קליעים באוקטובר"), עקיבא אלדר חוזר ומאזכר את הדברים, אבל מעולם לא נערך על הדברים הללו דיון ציבורי של ממש.
השקט הזה מוציא אותי מדעתי. הייתכן שלא יתקיים דיון ציבורי בישראל על המארעות המכוננים שארעו כאן בשנות בעשור הקודם? ארועים שבגינם אלפים ישראלים ופלסטינים איבדו את חייהם/ חיי יקירהם/רכושם, ארועים ששינו את ישראל מקצה אל קצה, והכל על סמך הנחות כוזבות?
לימין הישראלי בוודאי שאין אינטרס לפתוח את הדברים לדיון. הנרטיב הזה שרת אותו נאמנה. דובריו מקפידים לחזור עליו ב99% מהעימותים שלהם עם אנשי שמאל. אבל למה לכל הרוחות השמאל הישראלי מחריש בנושא? מדוע בעימותים עם אנשי הימין הרוב המוחלט של אנשי השמאל מנסה להסיט את הנושא מהדיון הנ"ל במקום להשיב לאיש הימין מנה אחת אפיים? כיצד הצליח אהוד ברק, כנראה האחראי הראשי לנרטיב הנ"ל, להיבחר שנית לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה בתמיכתם של שמאלנים טובים כגון יריב אופנהימר, אופיר פינס, אברום בורג ואחרים ?
כיצד יתכן שאנשי מרצ לא קופצים על כתבות מאין אלו כמוצאי שלל רב? כיצד יתכן שמרצ, המפלגה שהכי נפגעה מביסוס הנרטיב הנ"ל, מעולם לא קיימה דיון אודותיו ועל האחריות שלה להתבסוסותו בציבור (כגון העובדה שאנשי מרצ מעולם לא הציעו לתומכיהם נרטיב נגדי לנרטיב השיקרי).
חוסר הדיון הזה מאפשר לאהוד ברק (שהפך בגלל סיבות אחרות לפוליטקאי השנוא בישראל) ולעמוס גלעד להמשיך ולהוביל את מערכת הביטחון, על פי פרסומים אחרונים הצמד הזה (בהנהגת בנימין נתניהו כמובן) עומד לסכן אותנו בהרפתקאה מסוכנת באירן, גילעד כבר מכין את הנרטיב המתאים לתקיפה , כלומר דם רב עלול להישפך כאן שוב בגלל האנשים המסוכנים הללו, והשמאל הישראלי עדיין שותק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה