מה שקרה לאחרונה במועצת העיר ירושלים מטריד לכשעצמו – אך בעיקר מעיד על כך שמרצ - התנועה שפעם קראה לעצמה "השמאל של ישראל" נגמרה, מתה. מרצ איבדה סופית את דרכה והאירועים המוניציפליים בירושלים רק מוכיחים את מה שהיה ידוע.
על פני השטח לא קרה הרבה – אריה קינג, חבר מועצת העיר ירושלים התמנה לסגן ראש העיר. מינוי שאמור היה לקרות בעוד כשנה (כלומר, במחצית השנייה של הקדנציה), הוקדם. לכאורה, זה לא מאוד משמעותי משום שקינג כבר עתה חבר בקואליציה העירונית, המינוי ממילא היה חלק מההסכם הקואליציוני ואפילו ההקדמה הזו – היא כשקינג הוא סגן ללא שכר.
אבל בעצם זה משמעותי מאוד אריה קינג הוא לא סתם עוד חבר במועצת העיר. הוא הסמן הימני המובהק של המועצה בירושלים. קינג פעיל שנים ארוכות להשתלטות בכל דרך אפשרית על אדמות פלסטיניות במזרח ירושלים, הוא לא עוצר גם כשזה כרוך בנישול פלסטינים מביתם הוא כהניסט מסור. לפיכך, בקדנציה שהחלה בשנת 2013 התקבלה בסניף מרצ ירושלים החלטה פה אחד המונעת מהסיעה בעיר להיכנס לקואליציה העירונית כל עוד קינג חלק ממנה.
אך לאחר שמשה לאון נבחר לראש העיר במקום ברקת, העיקרון נשבר בדחיפה נלהבת של חברת המועצה היחידה של מרצ בעירייה – לורה ורטון, מרצ נכנסה לקואליציה. הנימוק המרכזי היה טיעון שזכויות היוצרים שלו נמצאות במשרדי מפלגת העבודה כבר שנים והוא:"להשפיע מבפנים". צריך לומר, ההשפעה הזו הייתה מועטה, אם בכלל. עוד טרם החתימה על ההסכם הקואליציוני היה ברור שהוא לא מאפשר השפעה רבה. ההתלהבות של ורטון להיכנס לקואליציה הייתה כה גדולה, שלאון היה צריך לתת עבורה מעט מאוד, בעוד יוסי חביליו שרשימתו קיבלה פחות קולות מרשימת מרצ ירושלים זכה לקבל סגנות במחצית השנייה של הקדנציה, ורטון הסתפקה ברשות ועדה לא סטטוטורית.
חוסר ההשפעה של מרצ על המדיניות המוניציפלית התבטא גם בכך שמדובר באחת הקדנציות העצובות והקשות לשמאל הירושלמי. שנת 2019 הייתה שנת שיא של הריסות בתים במזרח ירושלים, בשכונת עיסאווייה משך כתשעה חודשים התקיימו מבצעי הטרדה מתמשכים ואגרסיביים של המשטרה, תוכניות לבנייה יהודית במזרח ירושלים מתקיימות ומיושמות – כולל בשכונת הר חומה. גלריה ברבור, שהפכה לסמל ירושלמי מכיוון שנרדפה על ידי ברקת כראש העירייה, בשל אירוע של 'שוברים שתיקה' שהתקיימה בגלריה – נסגרה סופית. כל אחד מאלו אמור להיות עילה לפרישה מהקואליציה – שאליה מרצ כלל לא הייתה צריכה להיכנס.
ההחלטה על כניסה לקואליציה שהתקבלה לאחר הבחירות המוניציפליות באוקטובר 2018, עברה בישיבת סניף שאורגנה בחופזה, בנוהל שתקינותו שנויה במחלוקת. פפה אללו - יו"ר הסיעה הקודם והדמות הבכירה במרצ ירושלים, הוביל את ההתנגדות למהלך. בעקבות ההחלטה הזו, אנחנו ששימשנו כיו"ר ומזכיר הסניף, החלטנו לפרוש מפעילות בסניף ובהמשך מפעילות במרצ בכלל.
כדאי לומר, אותה החלטה באה אחרי קמפיין מוניציפלי בו התעלמות מכוונת ומודעת ממזרח ירושלים. התעלמות שהופרה, במעט, רק לאחר בקורת רבה על ההחלטה הזו. בקורת פנימית - ממנה הייתה התעלמות. אך גם בקורת משלל פעילי שמאל ירושלמים שהביעו תמיהה כיצד מרצ מתעלמת מהסוגיה המרכזית בירושלים.
יש מי שטוענים שמכיוון שמדובר במועצת עיר ולא בכנסת לא צריך להגזים בזהות הפוליטית של השותפים. זו טעות. ראשית – ירושלים איננה ככל רשות אחרת. בירושלים מתנהל דרך קבע כיבוש וכשליש מתושביה הם אפילו לא אזרחים ישראלים אלא, ובכן, תושבים. קניית בתים במזרח העיר, התנגדות לבנייה פלסטינית ושאר הפעילויות בהן מעורב קינג הן בדיוק מה שמרצ כמפלגה אידיאולוגית אמורה להתנגד לו. נוסף על כך, קינג איננו "עוד" איש ימין אלא גורם ימין קיצוני הפועל באופן אפקטיבי למדי נגד תושבי מזרח העיר הפלסטינים.
סניף מרצ ירושלים היה ידוע כסמן השמאלי של מרצ הארצית, יתכן שזה נובע מכך שבירושלים הכיבוש נוכח בחיי היום יום יותר מכל עיר אחרת בישראל הריבונית. השפעת הסניף הייתה גדולה עד כדי כך שחברי הסניף הירושלמי הם שהביאו לשינוי מצע מרצ שעד שנת 1999 טען שירושלים צריכה להיות מאוחדת על שני חלקיה, לקביעת סעיף בו הדורש את חלוקתה ושתי בירות בעיר. תמר זנדברג שהייתה יושבת ראש המפלגה בזמן הכניסה לקואליציה של ליאון - בחרה לא לעשות דבר בנושא. לא מפתיע שניצן הורוביץ, יו"ר מרצ הנוכחי (ותודו שחלקכם הייתם צריכים תזכורת למי הוא היום יו"ר המפלגה), שותק כאשר מרצ ירושלים נשארת בקואליציה העירונית תחת קינג כסגן ראש העיר, אולי זה גם כיוון שהוא וורטון משתייכים לאותו מחנה פנימי במרצ, מחנה שאחראי לדחיקת המאבק בכיבוש מסדר היום של המפלגה.
במרצ של הורוביץ, לא רוצים לריב עם אף אחד, לא להכעיס אף אחד ולא להתעקש יותר מדי. בטח שלא על ערכים הקשורים לכיבוש. מי שרצו עם אורלי לוי-אבקסיס לכנסת, לא מתרגשים מישיבה עם אריה קינג במועצת העיר. התוצאה- מרצ הפכה להיות מפלגה לא פעילה ולא רלוונטית. פעילי מרצ מקבלים בחודשים האחרונים עדכונים לגבי נושא אחד מהמפלגה – מי מחבריה הותיקים נפטר. עדכונים חשובים, יפה שמפלגה מקדישה תשומת לב לותיקיה. אבל יש בכך סמליות מסויימת שאלו העדכונים היחידים הנשלחים. לא מינויים חדשים, לא עדכונים על בעלי תפקידים שעזבו, ולא חלילה עדכונים על פעילויות ועמידה על ערכים.
מה שהיה צריך לקרות לפני שנה וחצי הוא שמרצ תקבל על עצמה כהונה נוספת באופוזיציה העירונית. תוך כדי עמידה אמיתית על העקרונות, היה ניתן בקלות להתבלט באופוזיציה גם אל מול סיעת התעוררות הגדולה יותר. אם לורה ורטון הרגישה אז שאינה מסוגלת לתפקד באופוזיציה, זה בסדר גמור, אבל היה עליה להתפטר. מכיוון שיש לישיבה בקואליציה העירונית הזו משמעותי לאומית - על ראשי מרצ היה, לכל הפחות, להתנגד פומבית לשותפות הזו.
אבל כיוון שכל זה לא קרה ולא הולך לקרות, הגיע הזמן להיפרד ממרצ – מרצ ירושלים ומרצ הארצית. המחדל הערכי בכל שדרת המפלגה דורש מאיתנו להודות שהמפלגה כבר לא מסוגלת לשרת את המטרות שלשמן הצביעו לה רבים. וזו בדיוק הסיבה שבעטיה המצביעים הלכו והתמעטו – בירושלים ובישראל בכלל. כאשר השמאל שותק והנרטיב היחיד שנשמע בציבור הוא הימני, אין פלא שקיים סחף ימינה בעמדות הציבור הישראלי. כמו כן, הצידוק לקיומה של מרצ כמפלגה קטנה הוא אידאולוגי, כאשר זו מפקירה את הערכים שלה, אין בהצבעה עבורה טעם כלשהו וההיגיון של המצביעים יעדיף לחזק את המפלגה הגדולה ביותר בגוש. במילים אחרות, אם "השמאל של ישראל" יושב בקואליציה שאחד מעקרונותיה הוא אחדות ירושלים ובה שותפים כהניסטים - הוא לא השמאל של ישראל. במילים אחרות, אם "השמאל של ישראל" יושב בקואליציה שאחד מעקרונותיה הוא אחדות ירושלים ובה שותפים כהניסטים - הוא לא השמאל של ישראל.
ישנם עוד פעילים טובים ומסורים של מרצ, כאלה שעדיין מחוייבים לערכיה. הם מקווים "לתקן" או "להשפיע מבפנים", לאותם אנשים כדאי להפנים מוקדם ככל האפשר שכל מה שנותר ממרצ הוא כמה מקבלי שכר ורשימת חברים המשמשת בעיקר לעדכונים ממדור מודעות האבל של השמאל הישראלי.
בדיוק כפי שאת מרצ צריכה להחליף שותפות יהודית ערבית, כזו המדברת על סיום הכיבוש ושוויון לכל, את מרצ ירושלים צריכה להחליף שותפות עירונית כזו בדיוק. זה זמן טוב להתחיל להקים אותה.
